כבר בתור ילד ידעתי שאני הולך להישאר במטבח של אמא לנצח", הוא מתבדח. "אני זוכר את הניחוחות של עוגיות האגוזים והאורז המסורתיות, שעד היום אנחנו מוכרים ברשת, והניחוח הפריך והמתוק מתחבר אצלי עם זיכרונות הילדות מחיפה. הייתה לי ילדות מאושרת, שבה חינכו אותנו על ערכים טובים, כשהכנסת אורחים הייתה ערך ממדרגה ראשונה – אצלנו כמובן היה זה רק תירוץ בשביל להפשיל שרוולים ולצאת למסע אפייה חדש. אוכל היה הממלכה של אימי, ואיזו ממלכה ! הבית סבב סביב המטבח, שתמיד עלו ממנו ריחות נעימים של תבשילים, מאפים ומרקחות. גם אבי לא טמן את ידו בצלחת והתמחה בשורה של סלטים תוצרת בית, ובראשם ממרח חומוס משובח. האוכל תמיד היה בשפע ומקור לאושר גדול לכל בני הבית. עד היום בכל אירוע של המשפחה המורחבת, אמי היא המבשלת, ובעיקר האופה הראשית.״